סעדוּן אֶלְמג'נוּן سعدون المجنون

מאת : לנין אלרמלי, מצריים 1995

תרגום: פרופ' גבריאל רוזנבאום ואברהם חכים

עיבוד ובימוי: יגאל עזרתי

מוסיקה: עלא אבו-עמארה, עיצוב: זוהר אלמליח, נופר דרזנר

תאורה: חני ורדי, עריכת וידאו: אבו סלמא

שחקנים: משי אלבר, ערן לחמן, עמית וינברג, כפיר ליבנה-עמרם, יותם קושניר, יואל רוזקיאר, מושיקו ששון, אביה שפיצר

משך ההצגה: כשעה וחצי

הופק בשיתוף בי"ס לאמנויות הבמה, מכללת סמינר הקיבוצים

סעדון הוא צעיר מצרי המתאשפז בעת מלחמת ששת הימים ב-1967, עקב אי יכולתו להתמודד עם התבוסה של הצבא המצרי. כאשר הוא משתחרר לאחר 25 שנה הוא מאמין שעברו רק חודשיים ושמצרים בדרך לניצחון הגדול.  העולם שהוא נתקל בו שונה מאד מהעולם אותו עזב: אמריקאים  במקום רוסים, צריכה פרטית נרחבת, מגוון דעות פוליטיות וכמובן השלום עם ישראל. כדי לא לגרום לסעדון עוגמת נפש ו/או לסכן את מצבו הנפשי מתגייסת המשפחה להעמיד פנים כאילו הם חיים עדיין ב-1967.

העמדת פנים זו גוררת כמובן סיטואציות משעשעות רבות במיטב מסורת הקומדיה. סיטואציות המלוות במבט אירוני מריר ומעורר שאלות.  המחזה מעמת את מצריים של שנות הששים עם מצריים של שנות התשעים, ומאפשר לצופה הישראלי להשקיף מנקודות מבט מצריות על אירועים מוכרים בהיסטוריה המשותפת של שני העמים.

ביקורת מאת ליאורה סומק


דבר המחזאי:

מאז שהגעתי לגיל שבע עשרה לפחות, נהגתי לעקוב אחרי העיתונים והשבועונים של תקופת שנות השישים, ולקרוא ולעקוב אחרי נאומי המנהיג גמאל עבד אלנאצר, לאחר ששמעתי אותם וראיתי אותם פעמים רבות כשהם משודרים ברדיו ובטלוויזיה. כמו כן עקבתי אחרי הפרשנויות של הכותבים והעיתונאים - המצרים, הערבים והזרים - על נאומים אלה.

בבית הספר למדתי כמה מנאומים אלה, ניקדתי אותם על פי כללי הדקדוק הערבי, ציינתי את תכונותיהם הרטוריות, שיבצתי בחיבּורֵי בית הספר את ההישגים המפוארים של המהפכה, וקיבלתי עליהם ציונים גבוהים ביותר. כמו כן למדתי בעל פה חלקים של האמנה הלאומית, בערבית ובאנגלית.

בשיעורי ההיסטוריה והחינוך הלאומי למדתי להכיר את ההיסטוריה של מצרים מאז ימי משפחת מֻחמד עלי במאה ה 18, את תקופת הפיאודליזם, ואחר כך האימפריאליזם הנצלני, הכיבוש, התקופה שהפכה להיות נחלת העבר, וכו'.

הקשבתי לתוכניות "קול עֲרָב" וצפיתי בטלוויזיה בחגיגות המהפכה, במצעדים הצבאיים ובתוכניות שתיארו את ההתקדמות החקלאית, התעשייתית, החינוכית, התרבותית  וכו'.

כמו כן קראתי וצפיתי ברוב המחזות של שנות השישים, למדתי בעל פה את כל שירי המהפכה ואהבתי - ואני עדיין - אוהב אותם. דִקלמתי אותם בבית הספר, ברחוב ובחדר האמבטיה, ושרתי אותם עם אהובתי כאשר טיילנו לנו לבדנו.

ובשנת 1976 הייתי שנה אחת מעל לגיל הבגרות.

לא הייתי נאצריסט, אני מודה בכך, ולא האמנתי לכל הגל העצום הזה של דיבורים, קולות ותמונות. הדבר היחיד שהאמנתי בו הוא שאנחנו ננצח בקרָב שהחל ב-5 ביוני 1967.

ב-9 ביוני הקשבתי לנאום ההתפטרות של נאצר אחרי התבוסה, ולפני שהנאום הסתיים, הייתי ברחוב כשאני מריע עִם ההמונים שדרשו את חזרתו. ואילו ההיסטוריה הייתה חוזרת, הייתי חוזר שוב.

אני כותב את ההקדמה הזאת כדי שאף אחד לא יבקש ממני לפנות שוב למסמכים ולספרות של המהפכה, או ינסה להפנות את תשומת ליבי לכמה פרטים מתוכם שאותם החמצתי.

לקורא, או לצופה, יש כל הזכות לסווג את המחזה שלי כריאקציונרי או כמתקדם, או אפילו כקומי נחות, שהרי כל ההגדרות האלה הן קביעות שקשורות לדעה.

אבל מה שאני מבקש - ברצינות ובכֵנות - זה שלא יהיו כאלה שיסווגו את המחזה שלי כפוליטי. שכּן הנאצריזם, גם אם התייחס לדעה הפרטית כאל דבר מגונה, אל הפעילות הפוליטית הוא התייחס כאל פשע, ודרש מהעצורים הפוליטיים התחייבות ואישור שלא יעסקו בה.

ואני בן התקופה הזאת, והייתי נאמן לה ולמשטר, אבל לא היה לי או לאדם כלשהו מהדור שלי שבו נתקלתי, ללא יוצא מהכלל, כרטיס בוחר. ואם לא הלכתי אחרי המנהיג גמאל עבד אלנאצר והשיטה, הרֵי יש לסלוח לי על שאני לא הולך אחרי מישהו אחר.

ולמרות חלוף השנים, אני עדיין אוסר זאת על עצמי ומקפיד להישמר מכך.

ובכן, זהו מחזה. לא יותר, ולא פחות.

ושתנוח בשלום נשמתו של המנהיג על משכבה באשר היא.

לנין אלרמלי

 

המוזיקה

המוזיקה להצגה עוצבה מתוך השירים של שנות ה- 60 במצרים וע"פ הצרכים הדרמטיים. קטעי חלום והזייה בשילוב מעברים מוזיקליים המודעים לעובדה שאנחנו בתיאטרון. נקודת המבט של סעדון כללה מוטיבים פטריוטים לצד מוטיבים רומנטיים.  הקטעים שנבחרו הולחנו ע"י המוזיקאים המצריים הנודעים מוחמד עבדל אל וואהב וכמאל אל טאוויל.

עלא אבו-עמרה

 

ההיסטוריה המצרית בעולם המחזה:

1922 – מצרים שהייתה קולוניה בריטית, מקבלת עצמאות מבריטניה ומוכרזת כמונרכיה חוקתית כשבראשה המלך פואד (בפועל היתה זו עצמאות חלקית בלבד ולבריטניה היתה השפעה חזקה על השלטון)

1936 – פואד מת, ובנו פארוק מתמנה למלך, ומנהל משטר מושחת ואורח חיים ראוותני

1948 – מלחמת העצמאות- מצרים מובילה את פלישת צבאות ערב לישראל ומסיימת את המלחמה כשרק רצועת עזה בידה

1952 – "מהפכת הקצינים החופשיים" ("מהפכת יולי" בפי המצרים)– בעקבות הכשלון במלחמה, המשטר המושחת והמעורבות הבריטית, קצין צעיר בצבא המצרי, גמאל עבד אלנאצר, מנהיג מרד והפיכה צבאית שמטרתה להפיל את המשטר ולסלק את ההשפעה הבריטית ממצרים

1954 – גמאל עבד אלנאצר מתמנה לנשיא מצרים ומוביל מספר מהלכים ואידיאות-                       *  *       לאומנות ערבית סוציאליסטית

  • הידוק הקשרים עם ברית המועצות (הקומוניסטית)
  • הקמת "הרפובליקה הערבית המאוחדת" שאיחדה בתחילה את סוריה ומצרים ובהמשך, במסגרת ניסיונה לצרף גם את תימן לאיחוד, התערבה מצרים במלחמה שם. האיחוד התפרק בשנת 1961 אולם, מצרים המשיכה להלכה להיקרא בשם זה עד 1971.
  • איומים לכבוש את ישראל ולשחרר את פלסטין

1956 – מבצע קדש – נאצר מלאים את תעלת סואץ (בעקבות ביטול הסיוע העולמי לבניית סכר אסואן) וישראל בריטניה וצרפת פתחו במלחמה והשתלטו על התעלה. בלחץ בריה"מ וארה"ב, תעלת סואץ הוכרזה כרכוש מצרים.

1967 – מלחמת ששת הימים - נאצר חוסם את מיצרי טיראן לספינות ישראליות, וישראל פותחת במלחמה. מצרים סופגת תבוסה נוספת מידי ישראל, חצי האי סיני נכבש ותעלת סואץ נסגרה לשייט.

1969 – מלחמת ההתשה – נאצר מכריז על ביטול הפסקת האש עם ישראל.

1970 – גמאל עבד אלנאצר מת, וסגנו אנואר סאדאת מתמנה לנשיא מצרים

1973 – מלחמת יום הכיפורים ("מלחמת אוקטובר" בפי המצרים) - מצרים יוזמת עם סוריה את התקפת הפתע על ישראל

1978 – סאדאת חותם על הסכם שלום עם ישראל

1981 – סאדאת נרצח וחסני מבארכ מתמנה לנשיא מצרים

2011 – מהפכה במצרים והדחת מבארכ והשאר ידוע

מושיקו ששון


לֶנִין אַלרַמְלִי ומחזהו "סַעְדון המשוגע"

לֶנִין אַלרַמְלִי נולד ב-1945 בקהיר, שבה הוא חי ועובד. אביו הסוציאליסט ואמו הקומוניסטית החליטו לקרוא לו בשם לֶנִין, שבמשך שנים גרם לו מבוכה רבה.

אַלרַמְלִי כותב ספרות מגיל צעיר. הוא סיים את המכון הגבוה לאמנויות הבמה בקהיר (1970), החל לכתוב מחזות ותוך זמן קצר הפך להיות מחזאי מצליח ומבוקש, ולמחזאי המצרי היחיד המתפרנס מכתיבה בלבד, בניגוד למחזאים וסופרים אחרים במצרים אשר צריכים לעבוד בעבודה נוספת למחייתם.

יחד עם חברו ללימודים, מוחמד סובחי, הקים לאחר הלימודים תיאטרון שנקרא "סטודיו 80". המחזות לתיאטרון זה נכתבו על ידי לנין אלרמלי, ומוחמד סובחי ביים אותם ושיחק בהם את התפקיד הראשי. כל המחזות שהועלו בתיאטרון הזה זכו להצלחה רבה ופרסמו את המוניטין של המחזאי הצעיר. אלרמלי הוא מחזאי פורה, ולאחר שדרכי השניים נפרדו והתיאטרון נסגר, המשיך אלרמלי לכתוב, ולעתים ביים בעצמו את מחזותיו. העבודה בתוך התיאטרון הגבירה את המוּדעוּת שלו למדיום התיאטרוני ואת יכולתו להתאים את כתיבתו למדיום זה.

רוב מחזותיו של לנין אלרמלי הם קומדיות חברתיות וסטיריות שלעתים קרובות תוקפות כשלים חברתיים וחולשות אנושיות. כתיבתו של אלרמלי גורמת לקהל לצחוק ולחשוב בעת ובעונה אחת, והפכה אותו למחזאי המצרי המצליח ביותר בימינו, הן בקרב הקהל והן בקרב קהל המבקרים שברוב המקרים מהללים ומשבחים אותו על מחזותיו שמצד אחד מענגים את הקהל ומצד שני מכילים מסרים חברתיים ואנושיים וחושפים ללא כחל ושרק את בעיות האדם המצרי והחברה המצרית המודרנית.

לנין אלרמלי כותב גם מחזות אבסורד ואוונגרד, סַטירות קצרות וטורים בעניינים שונים בעיתונות המצרית. בנוסף לכך, הוא כותב גם תסריטי קולנוע, וכמה מהתסריטים שכתב הפכו להיות הסרטים המצליחים ביותר בתולדות הקולנוע המצרי.

הדמות הראשית במחזה "סַעְדון המשוגע" היא צעיר מצרי המתאשפז בבית-משוגעים בעת מלחמת ששת הימים ב-1967, ומשתחרר לאחר כ-25 שנה. העולם שהוא נתקל בו לאחר שובו לביתו, שונה מאוד מהעולם שאותו עזב, והוא מעדיף להמשיך ולחיות בעבר, כשהוא גורר איתו את כל בני משפחתו. המחזה מעמת את מצרַיִם של שנות השישים עם מצרַיִם של שנות התשעים, ומהווה הזדמנות לקהל הישראלי להשקיף מנקודות מבט מצריות על אירועים בהסטוריה המצרית ועל אירועים משותפים בהסטוריה של שני העמים.

פרופ' גבריאל מ' רוזנבאום

לנין אלרמלי: הקומדיה במזרח ואמנות הערמומיות 

העלאת "סעדון המשוגע" (מחזה מצרי שנכתב ב-1992) בבית הספר לאמנויות הבמה של מכללת סמינר הקיבוצים היא ציון דרך של ממש ואות כבוד. אולי אף תחילתה של התעניינות מופלאה בתיאטרון הערבי. עד כה המחזה לא הוצג בארץ, רק הוקרא בתיאטרון הערבי עברי ביפו.

על ההתמודדות עם השפעת המערב בתיאטרון הערבי כתב המחזאי לנין אלרמלי מאמר,[1] המתמקד בטיפול ההומוריסטי שלו בנושאים כאובים, ובקשיים שהצנזורה הערימה בפניו. אלרמלי מסביר שהתיאטרון במצרים (במובן המערבי של המושג) החל באמצע המאה התשע-עשרה, בתקופה הקולוניאלית, עת תורגמו המחזות המערביים הראשונים לערבית. היו אלו קומדיות צרפתיות ובריטיות, כאשר בהמשך להקות תיאטרון מצרפת ומבריטניה פקדו את הערים המרכזיות של מצרים. אולם מאז שנות השבעים של המאה העשרים, מסביר אלרמלי, החיפוש אחר ביטוי אוטנטי בתיאטרון תופס יותר ויותר מקום ועיבוד מחזות מן המערב נדחק הצידה, בעוד מגבלות של חופש הביטוי מקשות על היוצרים. יחד עם זאת, ההשפעה האירופית ניכרת עד היום בהיברידיות התרבותית של התיאטרון המצרי: מבחינה צורנית המחזאות היא לרוב מערבית, אך מבחינת תכנים תרים הכותבים אחר ביטוי עצמי של התרבות המצרית. "סעדון המשוגע" מהווה דוגמא ומופת לכך: המחזה עטור אימרות כנף וביטויים שאינם ניתנים לתרגום, ובנוסף עמוס בשמותיהם של גיבורי תרבות מצריים ואיזכורים של פולקלור המצרי. השפה הפרחונית בה נוקט אלרמלי מדגישה את היותו של המחזה מן המזרח, מקום בו מתענגים על אמרי שפר ותיאורים עשירים.

ובאשר להומור: אלרמלי מסביר שצריך לנקוט ערמומות מסוימת בכתיבה לתיאטרון במצרים. זוהי אסטרטגיה דרמתית אך לא פחות מכך גם פוליטית: על מנת לעקוף את הצנזורה, וכדי לאפשר את עיכול הדברים הקשים, הוא בחר לטפל בהומור בנושא של התבוסה המצרית במלחמת ששת הימים. זה מקל על הקהל, על השלטונות, וכמובן, עליו, המחזאי, שיכול לבטא את דעתו. זוהי, כהגדרתו, "אמנות הערמומיות".

דר' שרית קופמן-שמחון

מכללת סמינר הקיבוצים


שירים מתוך הההצגה:
 

ההמנון המצרי הישן

ואללה זמאן יא סילאחי

אישתאתילק פי קיפאחי

אונטו וואול אנא סאחי

יא חרבי ואללה זמאן

 

באמת עבר זמן, הו נשקי

כמה ייחלתי לך במאבקי

דבר ותגיד כי הנך מוכן

הו מלחמתי, ציפיתי לך מזמן

 

יא אהלן ביל מערק 

 

יא אהלן ביל מערק

יא בכתי מין ישארק

בינרהה נסתיברק אונטלע מנסורין

מליין אשעב תדוא אל קעב

תאול כלנה גאהזין כולנה

כולנה גהאזין

יא אהלן ביל מערק

ברוכים הבאים לכם קרבות

יתמזל מזלו של המשתתף בהם

באש הקרב נתברך וננצח

מיליונים בעם יכו ברגליהם

ונאמר: כולנו מוכנים

כולנו מוכנים

ברוכים הבאים לכם קרבות

 

 

 

 

 

 

 

 

 


[1] El-Ramly, Lenin. "Comedy in the East and the Art of Cunning." The Performance of the Comic in Arabic Theatre. Ed. Mieke Kolk, 2005, pp. 166-180.

http://www.artsafrica.org/archive/ArchiveCodo/indexdocs.html

 






חזרה לעמוד מופעים >
הזמנת כרטיסים מהירה
הופעה
תאריך
הצטרפות לניוזלטר
עמוד בית אודות חדשות כרטיסים אירועים מיוחדים הצגות ומופעים תמיכה צור קשר